<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ו מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אר"י השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה ומסתברא לן דאע"ג דאיכא עפר למטה ועפר למעלה בעי הזמנה לכתחלה כדאמרינן דמזמין ליה לכולה פקתא דאי ס"ד למעוטי ע"ג אבנים אתי ל"ל הא איכא עפר בכולה פקתא אלא לאו ש"מ הזמנה בעי.
<h2>דף פג:</h2>
כיסוי הדם נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואית מרבוותא דאמרו לא מברכינן על הספק כדאמרינן בבמה מדליקין [שבת כ"ג ע"א] אמר אביי וודאי דדבריהם בעי ברכה [ספק דדבריהם לא בעי ברכה, ונ"ל] דקי"ל כרבא דאמר רוב (ע"פ מעשין) [ע"ה מעשרין] הן ומש"ה לא מברכינן בדמאי הא לא"ה מברכינן ומברכי נמי אספק מילה כגון ספק בן ז' ספק בן ח' וזולתן ושמיני ספק שביעי דמיתב יתבי ברוכי לא מברכין [סוכה מ"ז ע"א] (ו)לפי שקראנוהו קודש בברכה ולאחר שעשינוהו קודש נעשהו חול ומסתב' דמה"ט נמי לא מבדילינן בשני יו"ט ש"ג דהא רב אסי משום דמספקא ליה אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל [ביצה ד' ע"ב] אנן דפשוט לן דשתי קדושות הן לא כ"ש דאית לן לאבדולי אלא משום אחר דעשינוהו קודש נעשהו חול הוא.
ואין שוחטין אותו ביו"ט ואסיקנא בביצה [ח' ע"ב] כוי ה"ט דלא מכסין משום גזרה התרת חלבו ומה"ט נמי אית למימר דלא מברכינן אכיסוי בחול.
אר"י השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה ומסתברא לן דאע"ג דאיכא עפר למטה ועפר למעלה בעי הזמנה לכתחלה כדאמרינן דמזמין ליה לכולה פקתא דאי ס"ד למעוטי ע"ג אבנים אתי ל"ל הא איכא עפר בכולה פקתא אלא לאו ש"מ הזמנה בעי.
תניא שחט חיה ואח"כ שחט בהמה פטור מלכסות. שחט בהמה ואח"כ שחט חיה חייב לכסות.
<h2>דף פה.</h2>
והיכא דשחיט ולא אשתחיט שפיר פטור מלכסות. כדתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות. הלכך צריך למיבדק בסי' מקמי דנכסי והשוחט ונמצא טריפה נמי פטור מלכסות דאר"ח בר אבא אר"י ראה ר' דבריו של ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים והלכך דם חיה לא יכסה אא"כ יבדוק בריאה ומסתב' לן כי אשכח סירכא ותליא בבדיקה כגון סכינא דחליש פומא דלא בדקינן השתא א"נ אומא לדופן וזולתן לסברא דכתבינן לעיל [בה' טריפות אות דופן] מכסין אותו בלא ברכה.
חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינן לבין עצמם פטורין מלכסות. ספרי [אחרי פי"א] אשר יאכל ושפך וכסה הראוי לאכילה חייב לכסות שאינו ראוי לאכילה פטור. ובגמרא דילן נמי ור"ש נמי דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה משום דכתיב אשר יאכל קאמר ועוף טמא טרפה נמי לאו בר אכילה היא ואע"ג דר"ש דריש בהעור והרוטב [קכ"ט ע"א] מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול [להאכיל] לאחר קרוי אוכל התם היא דאשר יאכל קרא יתירא היא דכתיב מכל האוכל אבל הכא ליכא למדרש אלא הראוי לאכילה.
<h2>דף פו:</h2>
שחט מאה חיות במקום א' כיסוי א' לכולן. שחט מאה עופות במקום א' כיסוי א' לכולן. רי"א שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף וקי"ל כת"ק ומודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה א' וכ"ש לרבנן שאינו מברך אלא ברכה אחת ואקמייתא מברך על השחיטה ואח"כ מברך על הכיסוי. והיכא דשחט ואח"כ אתרמי ליה בהמה אחריתי דלא הוה בעידנא דבריך אשחיטה מסת' לן דלא בעי מיהדר לברוכי עלה והא דגרסינן בפ' בא לו כהן גדול [יומא ע' ע"א] ולייתי ס"ת אחריתא וליקרו משום ברכה שא"צ משמע דאי מייתי אחריתא לא סגי דלא בריך התם תרתי פרשיות נינהו דלא דמי אבל הכא כולה שחיטה חדא מילתא היא ודעתו על כל בהמה דכוותיה אבל אי מייתי עופא או חיותא דלא הוה בהדי' מעיקרא איכא למימר דבריך זימנא אחריתא דתרי מיני נינהו דהנהו בעו כיסוי ולא הוי דעתי' עלייהו מעיקרא. ואית מאן דבעי מיהדר ברוכי אפי' בהמה לבהמה. והיכא דשחט ושח מקמי כיסוי אין משתקין אותו והא דאמרינן [ברכות נ"א ע"ב] אין משיחין על כוס של ברכה התם משום דתיכף לנט"י ברכה היא וא"נ כי היכי ליסח דעתיה מניה ואתי לאשתפוכי מניה אבל הכא לא. והיכא דסח בין שחיטה [לשחיטה] בעי מיהדר לברוכי מידי דהוה אתפילין דאמרינן סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך.
<h2>דף פז.</h2>
ואיכא דקשיא ליה ברכת כיסוי לר"י נהי נמי דכיסוי גופא לא הוי הפסקה כדאמרינן אפשר דשחט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא ברכת כיסוי להוי הפסקה. וניחא להו דהכי קאמר אפשר דשחט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא כלומר דשחט מיעוטא כ"ש מעופא ובידא אחריתא מכסה דמא דחיותא ומברך על הכיסוי וכיון דאתחיל בשחיטה אע"ג ששהה בשחיטה לא הוי הפסקה מידי דהוה אביעור חמץ דאי שח מקמי דניגמור לבערו ל"ב מיהדר ברוכי. ולא נהיר לן דהא קתני שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף אלמא דלא שחט מידי עופא עד דעביד לי' לכיסוי. ומסת' לן כיון דכיסוי גופא לא אסוחי דעתא היא ברכה נמי ענינא דשחיטה היא ולא גרע מן גביל לתורא [ברכות מ' ע"א] דלא הוי הפסקה להמוציא. ועוד דלא אשכחן ברכה דהוי הפסקה דהא קנה"ז לאו הפסקה דיין היא ואע"ג דמשתא וברוכי לא אפשר כ"ש הכא דביני וביני הוא והא שחט לה לקמייתא ולא הוי הפסקה אלא ברכה שאינה סמוכה לחברתה כלל א"נ ברהמ"ז דסליק תכא היא ומוכחא מלתא דאסח דעתיה (דאפי') [דאמרי'] בפסחים [ק"ג ע"ב] לית הלכה (כתלמוד) [כתלמידי] דרב דהא יו"ט אחר השבת וא"ר יקנ"ה ולא היא התם לא מיעקר דעתי' ממשתיא כו' הכא עקר דעתי' ממשתיא ול"פ ולא פריך מכולהו שבתות דעלמא דמברכין ינב"ה ש"מ דאי לאו דעקר דעתי' ממשתיא לא הוה הפסקה אלא כגון קדוש והבדלה שאינן סמוכות זה לזה והכא כסוי סמוך לשחיטה ואפי' קדוש והבדלה כיון דלא עקר דעתי' לא הוי הפסקה כדאמרינן [פסחים ק"ב ע"א] התם לא עקר דעתיה ממשתיא כדאמרינן חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת מביהכנ"ס כשהן יוצאין אינן טעונין ברכה לכתחלה והא הכא דדברים דטעונים ברכה לאחריהן במקומן היא ואע"ג דתפלה ומשתא בהדי הדדי לא אפשר כיון דדעתו למיהדר בדוכתא לאו הפסקה היא ה"נ כיון דדעתיה למיהדר אשחיטה לאו הפסקה היא. ואי לאו דמנהגא הוא דאגדתא בלילי פסחים הפסקה היא ונהגו לברוכי ברכת היין אכל כסא ה"א דלאו הפסקה היא. וטעמא דאמרי' רבוותא [עי' פסחים ק"ט ע"ב ברי"ף] דאגדתא וברוכי בהדדי לא אפשר לאו טעמא היא מידי דהוה אעקרו רגליהן כדפי' ומידי דהוה אשבתות ויו"ט דאמרי' [ברכות מ"ב ע"ב] ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון הלכך לא (מספקא) [מפסקא] האגדתא לברכה אלא (מודי) [מידי] דמוכחא מילתא דעקר דעתיה. והדין סברא דרב כהן צדק ורב יוסף בר מר ורב עמרם קמאי דקמאי דלא מברך בפה"ג אלא על כוס של קידוש וכוס של ברכה אלא דרב נטרונאי ורב שרירא ורב האי לא ס"ל כוותי'. והא חזינן ברכת מילה שאומר אחרי' או"א ומבקשים רחמים על התינוק ולא הוי הפסקה. ואיכא למימר שיחת חולין הוי הפסקה דעבירה היא בידו כדאמרינן [יומא י"ט ע"ב] שח שיחת חולין עובר בעשה אבל מצוה למצוה לא הוה הפסקה. והלכך השח בין שחיטה לשחיטה חוזר ומברך.
והיכא דשחיט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות שנאמר ואמרת לבני ישראל אזהרה לבני ישראל. ותניא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל (או) [אלא] ביד (אלא) [או] בסכין. ותניא מי ששפך יכסה ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג לתת לו מ' זהובים. כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ארבב"ח אר"י ל"ש אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות ודווקא כשאין רשומו ניכר אבל רשומו ניכר חייב לכסות מדתני השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות ואוקימנא כשרשומו ניכר הא אין רשומו ניכר פטור.
דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות. נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה רואין אותו כאלו הוא מים. ול"ש נפלו מים לתוך דם ול"ש דם לתוך מים לא אמרי' ראשון ראשון בטל דאין דיחוי אצל מצות.
<h2>דף פז:</h2>
דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות וקי"ל כסתמא דמתניתן וכדפריש ר"י (דקס"ד) [דקסבר] אפי' מקצת דכ"מ ששנה ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים (וה"ל) [והלכך] דם הניתז ע"ג הסכין ושעל האגפים פטור מלכסות בזמן שיש שם דם אחר והיכא שאין שם דם מכסה אותו מקצת דם וא"צ שיעמוד עד שיתמצה כל אותו הדם ויכסנה אלא משכסה מקצת הדם פטור. והיכא שאין שם דם אלא דם הניתז ושעל הסכין גריד לי' ויהיב עפר למטה ועפר למעלה וכן הלכתא.
<h2>דף פח.</h2>
במה מכסין ובמה אין מכסין מכסין בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן אבל אין מכסין בזבל גס ובחול גס ולא בלבנה ומגופה שלא כתשן ולא יכפה עליו את הכלי ולא יכסנו באבנים ה"ד חול הדק אר"י כל שאין היוצר יכול לכותשן וצריך ולא צריך אין מכסין ת"ר וכסה יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי ת"ל בעפר ומנין לרבות זבל הדק וחול הדק ונעורת של פשתן ונסורת של חרשים ושחיקת אבנים וסיד וחרסית ולבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול אף אני מרבה זבל הגס ושחיקת כלי מתכות וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר ואלו אינן מין עפר. ובתוספתא גרסינן לא בתבן ולא בקש ולא בגבבא ולא בנוצה ולא בנסורת חרשים ולא בנעורת של פשתן ולא בשחילות בקצוצות ולא בקמחות ולא בסלתות. תניא היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה היה מהלך בספינה שורף טליתו ומכסה דאשכחן זהב דאיקרי עפר דכתיב ועפרות זהב לו ואשכחן אפר דאיקרי עפר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת תנא הוסיפו עליהם השיחור וניקרת פסלים וי"א אף הזרניק שקורין אורפימנ"ט כלל אמרו דבר המגדל צמחים מכסין בו ושאין מגדל צמחים אין מכסין בו ומגדל צמחים פי' בגמרא דהיינו שזורעין בו ומצמיח אבל בקרקע שאינה עושה פירות כגון מדבר אעפ"י שמגדל צמחין אין מכסין בו כדמוכח במתניתן היה מהלך במדבר ואין לו עפר כו'.
ואין מכסין בכל דבר שיש בו לחלוח מים כגון מתינתא. כדאיתא פ' אלו עוברין [פסחים מ"ז ע"ב] אכתישה לא לחייב הואיל וחזי לכסות ביה דם צפור ומסקנא בטינא טינא בר זריעה הוא במתינתא ש"מ אין מכסין במתינתא.
<h2>דף פח:</h2>
אמר רבא בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה. וניחשוב נמי עפר כיסוי, כסוי מצוה הנאה ליכא אפר פרה הנאה לטהר את הטמאין ועפר סוטה לשום שלום בין איש לאשתו.
